מתכון לאושר לשנה החדשה
אריסטו, גדול הפילוסופים ביוון העתיקה טען כי "האושר הוא מטרה ותכלית החיים".
אנו מנסים להימנע מכאב ומצער ושואפים להרגיש טוב ברוחנו ובנפשנו.
אך מהו האושר? מהם חיים מספקים? האם ניתן להסתפק בשגרה נטולת דאגות כדי לחוש שביעות רצון?
את רוית הכרתי בהרצאה שבסיומה היא ביקשה להיפגש איתי לאימון אישי. רוית מנהלת בתחום הביטוח בשנות ה-40 לחייה, נשואה, אמא ל-3 ילדים בגיל העשרה ובעל תומך ומפרגן.
המשפחה נטולת דאגות כלכליות, הם נוסעי לחו"ל מספר פעמים בשנה והבריאות גם היא תקינה.
את הרקע הזה קיבלתי כשעיניה של רוית נעו מצד לצד כחסרות מנוחה ובסיום דבריה הצטעפו עיניה בדמעות עם השאלה "אז למה אני לא מאושרת? למה קשה לי לקום בבוקר? אני מרגישה נטולת אנרגיות וכפוית טובה, לא פעם אני מקנאה בחברותיי הגרושות, הרווקות, המובטלות
ומוצאת עדויות לכך שחייהן טובים ומאושרים יותר משלי".
בתהליך האימון למדה רוית כי האושר, אותה תחושה סובייקטיבית של שביעות רצון מחייך ומעשייתך אינה מובנת מאליה.
נטייתנו הטבעית היא להתמקד בחסר, במה שאין.
תורמת לכך גם תופעת "הדשא של השכן" שנראה "ירוק" יותר משלנו והדבר גורם לקנאה, תסכול וחסך.
בנוסף שילבה רוית בחיי השגרה שלה מטרות חדשות שתמיד היו בגדר חלום אך מעולם לא נמצא להם זמן. היא החלה ללמוד ספרדית,
נרשמה לחוג ריקודים סלונים עם בעלה ומידי ערב אמרה את תפילת ה"תודה" על היום שעבר ועל הדברים הטובים שיש בחייה ואינם מובנים מאליהם.
לסיכום: לאדם מאושר אין את כל מה שהוא רוצה, אבל הוא רוצה את מה שיש לו. הוא מכיר תודה לבריאה, לבריות, להזדמנויות שניקרו בחייו
ולשפע הסובב אותו, הוא מבטל מחשבות שליליות של השוואה לאחר ופוטר אותן בכך שאין חיים מושלמים לאף אדם.
ומה שנראה נוצץ מבחוץ אינו בהכרח כך. גם לשגרה מהנה ומספקת נדרשות תזכורת והכרת תודה יומיומית שתורמות לשביעות הרצון בחיים.
מאחלת לכולנו כי נשעט קדימה בתשע"ט, הבאה עלינו לטובה, לקראת מטרות חדשות והגשמת חלומות. מטרות אלו הם הניצוץ בחיינו, שמזכיר לנו בכל גיל, שכל יום הוא מתנה שיש בו בחירה של שגרה מצד אחד והתחדשות מתמדת וצמיחה מנגד.
"אדם צריך שתהיה לו מילה, קצת מקום בעולם, אהבה לא נשכחת. וקול אמיתי לתפילה, ורגע מושלם, כדי לתת ולקחת,
ולא...לפחד מהפחד" (שלמה ארצי).
בברכת שנה בריאה ומאושרת ד"ר לילי שעשוע מרידן