אמונות ומחשבות בדרך לחצי מרתון ירושלים

 

ביום שישי האחרון התקיים מרתון ירושלים.

בהיותי בוגרת מרתון טבריה ובעלת ניסיון של מספר שנים בריצה ההחלטה לרוץ את חצי המרתון בירושלים נראית לכאורה טבעית, אך מסתבר שעבורי הייתה זו החלטה לא פשוטה, מעולם לא העזתי לרוץ מעבר ל-10 ק"מ בירושלים ההררית, גם ריצה בת שעה הייתה עבורי חווית סיבולת מאתגרת לנוכח העליות והירידות המטורפות, אפילו מרתון שלם בתל אביב נראה לי פשוט יותר לביצוע.

​

למרות האמור אזרתי אומץ ונרשמתי לפני כחודשיים ברגע של פזיזות.

כחודש לפני המרוץ העליתי את רמת הקושי באימונים לריצות מאתגרות מהרגיל בעליות ראש העין ובאזור ירושלים והסטף. ככל שהתקרב מועד המרוץ התגברו בי החששות האם אוכל לעמוד באתגר. הספקות אלו הוגיעו לשיאן ביום חמישי,

ערב לפני הריצה. התקשיתי להירדם, דמיינתי את הריצה כעינוי ולא הצלחתי לדמיין את עצמי מגיעה לקו הסיום, יצרתי ספירלת מחשבות שליליות.

כמאמנת מנוסה אני יודעת כי המציאות נבראת פעמיים, פעם ראשונה בדמיון ופעם שנייה בחיים, יצירת תודעת מציאות רצויה הינה הכרחית למימוש הצלחות והחלטות.

באחת לפנות בוקר התחלתי לאמן את עצמי ואת מחשבותיי כאילו מדובר במתאמן שלי.

ראשית נתתי כבוד למחשבות השליליות והפחדים, הם אכן מוצדקים. מדובר בריצה קשה שמעולם לא התנסיתי בה, 

אולם אלו הן מחשבות בלבד, הם אינן המציאות.

אני רוצה את הריצה הזו והתכוננתי אליה כראוי, יהיה לי כיף, הנופים בירושלים מדהימים, תהיה אווירה נהדרת

והנה אני חוצה את קו הסיום, סוף סוף הצלחתי ליצור במחשבותיי ספירלה חיובית ולהירדם...

ביום שישי בבוקר היה קר מאוד בירושלים אבל בהיר בניגוד למזג האוויר הקשה הזכור לי משנים קודמות.

אכלתי ושתיתי לפי ההנחיות הצטיידתי בג'לים לריצה שיחזירו לי את האנרגיות ובחבר טוב שרץ לצידי לאורך כל המסלול, רפי אוברגוט.

מצב רוחי היה טוב והיה ברור לי שאת הריצה הזו אני מסיימת כמו גדולה.

המסלול היה מרגש ויפיפה, ירושלמים מדהימים ליוו אותנו לאורך כל המסלול בקריאות שמחה ועידוד.

היה קשה, כואב, אבל הנפש ניצחה את הכול. סיימתי בתחושת אושר וסיפוק עילאיים את חצי המרתון הראשון שלי בירושלים.

​

טיפים מחוויה הזו:

• המחשבות שלנו אינן אנחנו, המציאות תמיד נדיבה יותר.

• לאתגר את עצמנו באתגרים ברי קיימא מעלים את הערך העצמי שלנו ואת תחושת האושר.

• אם קשה לי סימן שאני בעלייה ולאחריה יגיעו מישור או ירידה עליהם אוכל להתענג עד העלייה (המשבר) הבא.

• ברגעים הקשים תמיד רצוי שיהיה לידך חבר מעודד שתוכל להישען ולסמוך עליו.