"תזכירי לי מי אני" / הפרט מול המערכת

​

את נופר הכרתי כקצינה צעירה ומבטיחה באחד מבסיסי ההדרכה באחת מהכשרותיי.

היא הייתה זכורה לי לטובה בזכות מקצועיותה, הארת הפנים שלה לכול מקבלי השרות, יצירתית ומסורה.

השנים חלפו, נופר נישאה והפכה לאם לשניים ושמעתי עליה מידי פעם בשיחות אקראיות עם חברים.

כשהתקשרה אלי וביקשה להיפגש עימי הייתי די מופתעת וסקרנית .                     

בפגישתנו סיפרה לי נופר כי על קורותיה במערכת הצבאית, על בניית התא המשפחתי, הרגשתי כי היא הולכת סחור סחור ובשלב מסוים שאלתי

"הכול נשמע מצוין נופר, מה הבעיה? אני מניחה שלא סתם עליתי לך בראש פתאום..",

השאלה הייתה קצת בוטה ושתינו חשנו חוסר נוחות אבל לאחר מספר רגעים החלו עיניה של נופר לדמוע

והיא סיפרה על שחיקה מתמשכת, על העומס הרב והמחויבויות בבית ובעבודה, על התלבטויותיה אם להישאר בצבא,

חוסר התמיכה של בעלה בכול פעם שהועלתה על ידה האפשרות כי תשתחרר ותבחר קריירה יותר רגועה.

כל אלו ובעיקר תחושת הבדידות וחוסר היכולת להחליט כיצד ממשיכים,  גרמו לה לאי שקט, למתח נפשי ולכעסים על העבודה,

על בן זוגה ובעיקר על עצמה.                                                                                                         

נופר נענתה להזמנתי להתחיל תהליך אימון שמטרתו תהיה לבחון את האפשרויות העומדות בפניה באופן שיהלום את רצונותיה ויאפשר לה לחזור לאיזון.                                                                                        

בתהליך עמדנו על הישגיה של נופר במהלך הקריירה שלה, שאלנו שאלות רבות הנוגעות לחזון האישי שלה בהיבט המשפחתי והמקצועי והגענו למסקנה

כי היא אינה רוצה להמשיך ולשרת בצבא ויש לה יכולות רבות וכישורים מצוינים לתפקידים באזרחות.                                                                    

המשימה הקשה ביותר של נופר הייתה לעמוד מול בעלה ולבשר לו על החלטתה. נופר נערכה להתנגדות שתעלה מצידו ובשלווה גמורה הסבירה לו את השיקולים שהביאו אותה להחלטה, את האמונה שלה ביכולותיה לפתח קריירה מצליחה ורווחית.

הבעל, מופתע מנחישותה של אשתו שלא נבהלה ונסוגה כפעמים קודמות התרצה והבטיח לעמוד לצידה.                            

נופר השתחררה ופתחה במסע מלא התלהבות לחיפוש עבודה בתחומים שמעניינים אותה תוך שהיא קובעת לעצמה קריטריונים ברורים

של שעות עבודה ושכר שהיא מצפה להם.

לאחר כחצי שנה היא מצאה את משרת חלומותיה והתקשרה לספר ולהודות לי.

מספר טיפים:

• האחריות על האושר של כל אחד מאיתנו מוטלת עלינו

• הציפייה כי אדם אחר ייקח אחריות ויחליט עבורנו היא אנושית אך לא בהכרח תואמת את רצונותינו האמיתיים

• נדרש אומץ לקבל החלטות ולפעול לשינוי אך רק כך ניתן לגבש נחישות ולפעול מול חזיתות שונות ולהצליח