מה שמואר צומח - על העצמה וחניכה
במהלך שירותי הממושך בצבא קבע פיקדתי על מאות חיילים וליוויתי רבים מהם לסיפורי הצלחה.
תמיד האמנתי ש"זכותו של כל אדם באשר הוא לקבל הזדמנות להצליח ולגלות את הכוחות הטמונים בו ואת יכולותיו הייחודיות,
וזה מתאפשר על ידי תמיכה, חניכה, הדרכה,חיזוק, רתימה והנעה לפעולה".
אור (שם בדוי) התייצבה במשרדי לאחר תקופה ממושכת בה שֵירַתִּי בתפקיד שהצריך חניכה תמידית של מתגייסים חדשים. אור שובצה
לתפקיד מש"קית קורסים, שבמסגרתו היה עליה לטפל בלמעלה מ-1500 חיילים בכל קורס, ותליתי בה תקוות גדולות.
עד מהרה התבררה התמונה: אור התקשתה לקבל מרות, הגיבה בחוסר עניין לכל מטלה, התחצפה, שכחה, התעלמה וזרעה כעס ומרמור בסביבתה.
וכאילו לא די בזה, יום בהיר אחד התייצבו במשרדי שני חוקרי משטרה צבאית ולקחו את אור לבדיקת סמים.
"האם שימוש בסמים הוא ההסבר להתנהגותה?" הרהרתי.
דאגתי וחששותיי התחלפו בשמחה, כשאור חזרה למחרת למשרד והתייצבה לעבודתה כאילו לא קרה דבר.
מעולם לא דיברנו על אותה בדיקת סמים. אני לא שאלתי והיא לא סיפרה, אולם מאותו יום חלה תפנית חיובית בהתנהגותה וגם במערכת היחסים שלנו.
אור הבינה שהשירות בצה"ל עשוי להועיל לה ושחבל לוותר על הזדמנות כזו.
המשכתי לחנוך, ללמד ולקדם את אור בנחישות. מצד אחד נהגתי עימה בקשיחות במקומות בהם נוכחתי שהיא זקוקה להרגלים ולגבולות,
ומצד שני עודדתי אותה בכך שבכל הזדמנות נתתי לה משוב חיובי על הצלחותיה.
התוצאות לא אחרו לבוא, אט-אט הבחנתי שאור משתדלת להתמיד בביצוע משימותיה ומגלה אחריות ורצון ללמוד ולהשתלב מבחינה מקצועית וחברתית.
היא גם הגיבה בחיוב לשבחים שהרעפתי עליה: בכל פעם שהודיתי לה על ביצוע משימות, על הפגנת רצון טוב וגילוי יכולות, היא עשתה עוד שיפור קטן, התנדבה לעוד משימה וזכתה לתמיכה מחבריה למשרד. הערכתי את השינוי שחל בהתנהגותה ואת הרצון שלה להצליח ולמדתי כי מאחורי החזות ההססנית והרושם הראשוני מסתתרת בחורה חכמה, נדיבה, אחראית ומקסימה שרק הייתה זקוקה למה שכל בן אנוש הכי זקוק לו בעולם :הזדמנות והכרה!
בסופו של דבר אור סיימה את שירותה בצה"ל כמצטיינת אלוף(דרגת הצטיינות גבוהה מאוד בצה"ל) וקיבלה תעודת הצטיינות ביום העצמאות,
בר שהסב לי ולבני משפחתה גאווה גדולה ובוודאי יצר עבורה תשתית בטוחה להצלחה גם באזרחות.
התרגשותי הגיעה לשיאה כאשר קיבלתי שיחת טלפון מאמה. היא סיפרה לי על קשייה של אור לפני הגיוס: חוסר יכולת להאמין בעצמה, קשיים במיקוד ובהצבת מטרות, קשיים בלימודים, העדר מערכות יחסים טובות עם חברים ובני משפחה. מאידך שמעתי בהתרגשות גוברת על השינוי שחל בה בצבא, האפשרות להוכיח את עצמה וההצלחה לה זכתה הגבירו את תחושת הביטחון העצמי שלה ואפשרו לה להאמין בעצמה, לשמוח ולצמוח למקומות חדשים.
המוטו שלי הוא: "מה שמואר – צומח". אם כולנו נאיר את הטוב בעצמנו ובאחרים, נתבונן בזולת בעין אוהבת ומקבלת, נקשיב וניתן לו מקום ללא שיפוטיות ובסלחנות, נוכל להתקדם, לצמוח ולהצמיח.